<h1>רבינו ירוחם נ"ב ח"ג</h1>
<h2>דף לט.</h2>
אסור לדבר אפילו בדבר הלכה כיון שנפתח ס"ת כך פשוט בסוטה והתוספו' כתבו דוקא בקול רם שמעכב אחרים מלשמוע אבל בלחש אפילו לחזור פניו וללמוד מותר והא דאמרי' בברכות דרב ששת מהדר אפיה וגריס כלומ' בעוד שקורין ס"ת היה חוזר פניו ולומד כתב ריא"ף דוקא למי שתורתו אומנותו כגון רב ששת אבל להורו' לאדם ששואל לפי שעה או לפרש דבר איסור לא [ועי' דרכי משה או"ח סי' קמ"ו, ומחצית השקל שם ס"ק ד'] וי"א כי אם חוזר פניו שמותר ללמוד. ובה"ג כתב דוקא כשיש שם י' אחרים שמטין אוזן לשמוע ס"ת אז חוזר פניו ולומד כגון מה שהיה עושה רב ששת אבל אם אין שם י' אחרים ששומעין לא.
אסור לספר כשהמפטיר קורא בנביא עד שישלים כמו בספר תורה שאין המצות תלוין בקורין לבד אלא בכל המצויין שם כך כתב הר"ם בתשובה.
<h2>דף לט:</h2>
אין הקורא רשאי לקרא בתורה עד שיכלה אמן מפי הצבור ואין התורגמן רשאי לתרגם עד שיכלה פסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי לקרא פסוק אח' עד שיכלה פסוק מפי התורגמן כך פשוט בסוטה.
המפטיר אינו מפטיר עד שיגלול הספר כך פשוט בסוטה.
<h2>דף מא.</h2>
אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור כך פשו' במגלה [רא"ש פ"ג סי' ט']. ונראה שזה היה בימיהם שהיה עומד ס"ת חוץ מהבית שמתפללין בו כדאמרינן בסוטה [ל"ט ע"ב] אבל בזמן הזה אין חשש.
אדם אח' שעולה לקרוא בתורה לא יקרא בב' ספרים דנראה שהראשון פגום אבל שלשה אנשים בג' ספרי' מותר כגון ר"ח טבת שחל להיות בשבת כך פשוט במגלה [רא"ש פ"ג סי' ט'].
